הרעיון בראשית הפיתוח של הליך ההפריה החוץ גופית היה לנסות לפתור בעיות עקרות קשות אצל האישה, שסיבתן היא תהליכים הרסניים של אברי הרבייה הפנימיים. תוך זמן קצר התחוור לרופאים ולמדענים שלעיתים תכופות מידי איכות הזרע אינה מאפשרת להשיג הפריה בתנאי מבחנה.

לאורך שנות השמונים השקענו מאמץ מחקרי רב בארץ בפיתוח טכניקות לפתרון הבעיה. בתקופת מלחמת המפרץ נולדו בארץ לראשונה התינוקות ש"נוצרו" באמצעות הליך של מיקרומניפולציה (תהליך החדרת הזרע לתוך הביציות). את הניתוח הקיסרי ליילודו של תינוק המבחנה הראשון בארץ מטיפול כזה עשינו עם מסכות גז בעת האזעקות שהתריעו על נפילת טילים בארץ. היינו בין הראשונים בעולם ביישום השיטה בהצלחה.

בתחילת שנת 1993 נולדו כבר הילדים הראשונים שנוצרו באמצעות הזרקת זרעון בודד לתוך הביציות (ICSI). גם כאן היינו מהראשונים בעולם שהצליחו ליישם בהצלחה את הטכניקה הזו. הולדתה של השיטה הזו להפריית הביציות הוא סיפור קלאסי של סרנדיפיות (גילוי פורץ דרך המושג אגב חיפוש פתרון לבעיה אחרת).

עד תחילת שנות התשעים הפתרון הנפוץ לפתרון בעיות קשות של פריון הגבר היה להשתמש בזרע של תורמים. שימוש במיקרומניפולציה אפשר להעביר זרעון בודד אל מתחת למעטפת הביציות בתקווה שהיא תופרה על ידו. אבל תהליך זה הוכתר בכישלון בדרך כלל כיוון ששימוש בתא בודד לא השיגה לרוב את המטרה. מאידך, הזרקה של זירעונים רבים יותר גרמה לרוב להפריה לא תקינה של זירעונים מרובים.

ניסיונות מייגעים רבים להקנות יכולת הפריה טובה לתא זרע בודד שנעשו על ידו בסיוע טכנאי המעבדה שלו נחלו כישלון חרוץ עד לאותו יום בו הניסוי הצליח למרבה ההפתעה. בניסיון לשחזר את ההצלחה התוודה הטכנאי שמפאת קוצר הזמן ביום מסוים הוא לא נזהר מלדקור את הביצית עצמה. האירוע הסרנדיפי הזה הוביל למהפכה בתחום הטיפול בפריון הגבר, לאחר שהסתבר שמה שנעשה היה למעשה הזרקת הזרע לתוך הביציות.

כיום אנו מסוגלים להפוך את מרבית הגברים העקרים לאבות מאושרים, וניתן אף לבודד לצורך כך זירעונים מרקמת האשך בהעדר זרע בזרמה. הביניים של יצירת גבישי קרח. השילוב של "ייבוש התאים מתוכנם המימי המוחלפים במגני קפיאה כדוגמת הגליצרול וקצב הקפאה גבוה משיג את המטרה. אימוץ הטכניקה הזו בשנים האחרונות שיפרה את ההישרדות של עוברים לאחר הפשרתם ויתרה מזאת, אפשרה הקפאת בציות בשלות טרם הפרייתן, דבר שהיה בלתי אפשרי עד אז.