הקפאת עוברים הינה נדבך חשוב בטיפולי ההפריה החוץ גופית למיניהם. בשנים האחרונות חל שיפור רב בתוצאות של טיפולי ההקפאה וההפשרה של עוברים וביציות הודות לשיטת הזיגוג (ויטריפיקציה). יחד עם זאת החזרת העובר הטרי במיוחד בטיפולי תרומת ביציות תמיד נותנת תוצאות טובות יותר מהחזרה של עובר קפוא.

הקפאת העוברים מאפשרת הגדלת יעילותו של מחזור טיפול בודד, כיוון שכך ניתן לשמר עוברים עודפים לשימוש עתידי בכל מחזור טיפולי נתון. ההקפאה גם מאפשרת ״קניית זמן״ במקרים שצריך זמן להשלמת הליכי האבחון הגנטי על העוברים, וכן מסייעת גם במקרים בהם ישנו סיבוך או סיכון של המשך הטיפול לאחר שאיבת הביציות כמו הופעת תהליך זיהומי, דימום, סיכון לגירוי יתר וכד׳.

הכלל בטיפולי ההפריה הוא שתמיד עדיפה החזרה של עוברים טריים, כיוון שלמרות השיפור בטכנולוגיה הזו עדיין קיימים ניזקי הקפאה העלולים לעכב או לפגוע בפוטנציאל ההתפתחותי של העובר. בנוסף, ידוע כיום שילודים ממחזורי הפשרת עוברים נולדים במשקל גדול יותר משמעותית מאשר אלה שלאחר החזרה של עוברים טריים.

החוקרים סבורים שזו תופעת לוואי, שהיא כמובן לא רצויה,  עקב ההשפעה אפיגנטית של הליך ההקפאה על העובר. לכן, בחירה באופציה של הקפאה היא תמיד כורח בין אם מהסיבות שהוזכרו למעלה או בגלל חוסר יכולת טכנית להביא להחזרה בארץ עוברים טריים שמקורם מתרומת ביציות בחו״ל.