הבסיס בטיפולי ההפריה החוץ גופית הינו שאיבת ביציות מהשחלות של המטופלת והפרייתן על-ידי זרעוני בן הזוג.

לאחר שהביציות מופרות במעבדה הן מוכנסות לאינקובטור בתנאי חום וגז מתאימים לחיות תאים. למחרת החיבור בין הביציות לזרעונים נבדקות ההפריות ואחרי 3 עד 5 ימים מוחזרים העוברים לרחם האישה בעזרת קטטר מיוחד. סיכויי ההצלחה תלויים בגיל האישה ובסיבת העקרות, ולא ניתן לחשב סיכויים מדויקים להצלחה אלא רק לשער טווחי הצלחה בזוגות השונים .בארצנו הסיכויים להרות בהפריה חוץ גופית נעים בין 10% – 40%, ושיעור לידות החי הוא 10% – 18%. אלה הם מדדי הצלחה נמוכים, והסיבה לכך נעוצה בכך שבארץ מטפלים בזוגות רבים שסיכוייהם להרות נמוכים.

כדי לגרום לשחלה לפתח זקיקים, בתוכם נמצאות הביציות, בכמות גדולה יותר ממה שקיים במחזור הטבעי, משתמשים בתרופות לגירוי השחלות.
התרופות האלו מכילות בעיקר את הורמון ה FSH ו- LH . בנוסף משתמשים במקביל בתרופות המדכאות את הורמון ה- LH של המטופלת, כדי למנוע ביוץ עצמוני.
במהלך הטיפול נעשה מעקב אחרי הזקיקים הגדלים בשחלה בעזרת אולטרה סאונד, ובמקביל נעשות בדיקות דם לאסטרוגן ולפרוגסטרון העוזרות בהערכת הטיפול התרופתי. הזקיקים מגיעים בזמן זה לגודל 16 – 20 מ״מ בקוטר לפני שאיבתם.

השאיבה מתבצעת כ- 36 שעות לאחר מתן הורמון הביוץ, בהרדמה כללית, בעזרת אולטרה סאונד נרתיקי עליו מולבשת מחט השאיבה.
התרופות הניתנות לגירוי השחלות יכולות לגרום לגירויי יתר שחלתי, שהיה נפוץ בעבר, אך כיום מטופל בזריקת ביוץ אחרת המונעת את תופעת הלוואי הזאת. פעולת השאיבה יכולה לגרום לסיבוכים כגון דימום או זיהום שעליהם אנחנו יודעים להתגבר.

לאחר השאיבה, כעבור כשעתיים, משתחררת המטופלת לביתה, והיא חוזרת כעבור 3 – 5 ימים (לפי החלטת הרופא) להחזרת עוברים.
החזרת העוברים נעשית לא בהרדמה בעזרת אולטרה סאונד בטני, כאשר שלפוחית השתן מלאה ומדגימה, עקב כך, את הרחם וחלל הרחם. רואים היטב את הקטטר החודר לרחם ומגיע לחלקו העליון. את העוברים משתילים כ- 0.5 ס״מ מחלקו העליון של הרחם. כעבור 12 יום מבוצעת בדיקת הדם להריון.